שחר שמש נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

1.ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, מיום 14.12.09, על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995, בנושא תקנה 15(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956.

2.הועדה נשוא הערעור התכנסה בשלוש ישיבות. בישיבה הראשונה, ביום 16.9.09, נקבע שיעור הנכות הרפואית ובסיומה הועדה ביקשה את חוות דעת פקיד התביעות לעניין ירידה בהכנסות.

בישיבה שניה, ביום 16.11.09, הועדה שמעה את טיעוני המערער וב"כ בנושא הירידה בהכנסות וביקשה בדיקה מחודשת של פקיד התביעות בנושא זה.

בישיבה השלישית, ביום 14.12.09, הועדה קבעה: "הועדה מקבלת את חוות דעת פקיד התביעות לפיה קיימת ירידה בהכנסותיו בשיעור של 19% ולפיכך אין מקום להפעלת התקנה".

3.לטענת המערער, יש להפעיל את תקנה 15(ב) בעניינו, הגם שמדובר בירידה בהכנסות בשיעור של 19%. המערער הסתמך על הנפסק בפסק דין שניתן בבית דין זה (בל (ת"א) 2702/08), בו נקבע כי יש להחיל את תקנה 15(ב) על ירידה בהכנסות בשיעור של 18% לאור ההשלכה התפקודית של נכותו של המשיב במצורף לירידה בהכנסות.

המשיב טען כי על פי הפסיקה, ירידה ניכרת שהכנסות משמעה ירידה של 25%. מאחר ששיעור הירידה בהכנסות המערער הינו נמוך מזה, אין טעות בהחלטת הועדה.

4.בתקנה 15(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, נקבע -

"הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".

על פי נוסח התקנה, נדרשים שני תנאים מצטברים להפעלתה - חוסר מסוגלות לחזור לעבודה או לעיסוקו של הנפגע וירידה ניכרת בהכנסות הנובעת מהנכות (בר"ע 1074/04 סדק – המוסד לביטוח לאומי, ניתנה 14.7.04).

המחלוקת בין הצדדים הינה בפרשנות התנאי השני.

5.בית הדין הארצי לעבודה קבע כי "ירידה של כ–19% בהכנסות אינה ירידה ניכרת" (דב"ע מא/ 240 - 01 דוד גולדה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 24.1.83).

הלכה זו לא שונתה, למרות שנוסח תקנה 15 שונה במהלך השנים (ר' למשל, בר"ע 342/03 בוכמן – המוסד לביטוח לאומי, ניתנה 25.1.03).

מאחר שהירידה בהכנסות של המערער הינה בשיעור של 19%, הרי שלא טעתה הועדה לעררים כאשר לא הפעילה את תקנה 15.

6.מאחר שההגדרה מהי "ירידה ניכרת בהכנסות" הינה פרי הפסיקה, ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, וזאת בדומה לתוצאה אליה הגיע בית הדין בפסק הדין עליו המערער מסתמך. אולם, נושא הירידה בהכנסות נדון על ידי בית הדין הארצי גם לאחר השינוי בלשון תקנה 15, וזה לא מצא לנכון לשנות מן ההלכה שנפסקה בשנות השמונים. לפיכך, ומאחר שהלכות בית הדין הארצי לעבודה מחייבות את בתי הדין האזוריים, אין מקום לקבל את טיעוני המערער בנושא.

7.סוף דבר - הערעור נדחה.

8.על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, ט"ז תמוז תש"ע, 28 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: